הייתי אשה שמחה ועליזה עם בעל, ילד, ילדה וכלב, משפחה שכזאת. הכל זרם על מי מנוחות עד שהגיע ה"מפץ הגדול". בעלי קם בוקר אחד ועזב…. נותרתי בהלם, ילדיי בהלם, וכל הבית האהוב והבטוח התמוטט באחת. באותם ימים גסס גיסי היקר ואני הייתי המשענת של אחותי בכאבה, לא יכולתי להיות שם יותר. רציתי למות – כי נגמרו לי החיים. לא יכולתי לבלוע, לאכול או לדבר, פשוט התרסקתי לרסיסים.

אבדתי את עצמי ותכננתי איך לא להיות, איך לא להרגיש את הזוועה הזאת.

חבריי הרבים והיקרים, משפחתי הקטנה והאוהבת, כולם הקיפו אותי מכל עבר, תמכו חיבקו , דיברו והקשיבו ובזכותם ובזכות העבודה הרבה שהשקעתי בעצמי בשיחות עם מטפלת צמודה ובעיקר בשיחות ביני לביני, הצלחתי לעלות מן התהום השחורה הזאת.

היום אני אומרת לכם – יש חיים אחרי גירושין !

יש רגעי שמחה ואושר!

והחיים – חזקים ויפים!

בעקבות הגירושין הצלחתי להבין שאולי קיבלתי הזדמנות שניה שעלי לקחת בשתי ידיי, לאחוז חזק ולמצות עד תום.

הבנתי שאור תמיד מחכה בפתח המנהרה ושהכל הוא עניין של התייחסות.

נגמרו לי החיים האלה!

רע לי עכשיו!

אלה – כבר מילים אחרות.

זוהי – כבר התייחסות אחרת

אחרי הגירושין , העולם ממשיך לחייך אלי ואני רוצה כל כך מתוך הלב, מהמקום הכי עמוק פנימה, להעביר את האור הזה לאחרים.

זו הסיבה שאני כאן.

הייתי שם – ועכשיו אני לגמרי כאן!